פסק-דין בתיק ת"ק 9638-11-11

גרסת התובע

1.       באפריל 2011 קנה התובע רכב מסוג דייהו  (להלן: "הרכב"). הוא שילם לנתבע מס' 1, באמצעות הנתבע מס' 2,  סך 6,000 ש"ח וקבל את החזקה ברכב.   משביקש התובע לחדש את רישיון הרכב ולרשום על שמו את הבעלות ברכב,  הסתבר לו כי הרכב הורד מהכביש.  בנסיבות אלה נותר התובע עם רכב שאין באפשרותו לנסוע בו או למכרו, ולכן עתר לביטול העסקה והשבת התמורה.

גרסת הנתבעים

2.       הנתבע מס' 2 טען כי התובע פנה אליו בהצעה לרכוש את הרכב בסך 6,000 ש"ח. התובע לקח את הרכב לנסיעת מבחן, קיבל לידיו את תעודת הזהות של הנתבע מס' 1 לצורך ביצוע העברת בעלות והתחייב לבצע העברת בעלות באופן מיידי.  חרף התחייבותו של התובע, הוא לא ביצע העברת בעלות כאמור. הדבר הסב נזק לבעלים הרשום של הרכב, הנתבע מס' 1, מאחר  וכל עוד הוא נותר רשום כבעלים, הוא אינו זכאי לקבל קצבת  הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח הלאומי.

3.     לימים הוברר לנתבעים כי התובע הינו סוחר רכב, ואין בכוונתו לבצע העברת בעלות עד אשר יימצא קונה לרכב.  לאור זאת, הבהיר הנתבע מס' 2 לתובע כי אם לא יבצע את העברת הבעלות כמוסכם, אזי הוא יפנה למשרד הרישוי ויבקש כי הרכב יורד מהכביש, כפי שנעשה בסופו של דבר.

4.     לטענת הנתבעים, התובע ידע במעמד ביצוע עסקת המכירה כי הרכב הינו ללא רישיון בתוקף,  וכי אין בכך כדי למנוע העברת הבעלות.

תביעה שכנגד

5.       הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, בה עתרו לפיצוי בגין אובדן התקבולים מקצבת הביטוח הלאומי  בסך 7,800 ש"ח.

העדר יריבות

6.       נתבע מס' 2 טען להעדר יריבות בינו ובין התובע, מאחר ואינו בעל הרכב. לאור טענת התובע כי הוא פנה אל הנתבע מס' 2 לשם רכישת הרכב, ואף שילם לידיו את תמורתו, דין טענה זו להידחות. 

אי התאמה של הממכר

7.       התובע מבסס תביעתו לביטול העסקה על אי התאמת הממכר - רכב שרכש מהנתבעים הוברר כרכב ללא רישיון ומבלי שניתן להעביר את רישום הבעלות בו.

8.     לאור הגדרת "אי התאמה" בחוק המכר התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק המכר) יש לבחון  האם הוכח על ידי התובע כי הנתבעים מסרו לו רכב שאין בו את התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי.

מעותק רישיון הרכב שצורף לכתב התביעה לא עולה כי קיימת הגבלה כלשהי להעברת הבעלות. התובע העיד כי אין ברשותו  מסמך המעיד על הורדת הרכב מהכביש.  הוא ציין כי לא היה באפשרותו להעביר בעלות כיוון שהרכב לא עבר מבחן רישוי, אולם בהמשך דבריו אמר  כי "ידעתי שלא היה לאוטו טסט" (ראה עמ' 2 לפרוטוקול).  לפיכך אין התובע יכול להסתמך על טענת אי התאמה בגין העדר רישיון רכב בתוקף, בבואו לעתור לביטול ההסכם ולהשבה. 

ראו, לעניין זה, סעיף 12 לחוק המכר.

9.     הנתבע מס' 1 העיד כי "הרכב הורד מהכביש חודשיים וחצי, שלושה חודשים, אחרי המכירה לתובע. הרכב הורד מהכביש כי הוא לא עשה העברת בעלות וטסט. הרכב לא הורד מהכביש בגלל שהאוטו פגום אלא בגלל שהוא לא עבר טסט ולא עבר בעלות. ההורדה היא נעשתה ביוזמתי"

גרסה זו מקבלת חיזוק מדברי התובע לפיהם: "לא הלכתי להעביר את הבעלות על האוטו על שמי. אחרי ששילמתי קבלתי לחזקתי את הרכב ומאז הרכב אצלי. אני רוצה להעביר את הבעלות על שמי אבל אני לא יכול כי לרכב לא היה טסט שלושה חודשים. אני הייתי אמור לעשות טסט, זה היה ברור מאליו כאשר קניתי את האוטו. לא עשיתי טסט כי לא עשיתי טסט. אם הייתי רוצה הייתי יכול לעשות טסט, אבל כרגע לא הסתדר לי מבחינה כספית".